עדו ואח' נ' מקורות חברת המים הלאומית בע"מ-מרחב מרכז

החלטה

לפני בקשה להורות למשיבים (התובעים) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת (הנתבעת). הבקשה הוגשה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תסד"א").

המשיבים, חקלאים, זכאים להירשם כבעלי זכויות במשק 47 במושב פדיה. בין היתר מעבדים המשיבים כרם. בהסכמת המשיבים ביצעה המבקשת עבודות בצנרת מים בגינן קיבלו המשיבים תשלום. לטענת המשיבים, ביצוע העבודות גרם לנזקים כבדים בשיעור של 191,315 ₪.

המבקשת מודעת לכך שביהמ"ש מורה על חיוב בערובה להבטחת תשלום הוצאות במשורה. אולם, לטענתה סיכויי התביעה קלושים שכן לאחר ביצוע העבודות וגרימת הנזקים הנטענים חתמו המשיבים על כתב ויתור וסילוק בגין נזקים חקלאיים (להלן: "כתב הויתור").

יתרה מזו, לטענת המבקשת, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים שכן קיומו של כתב הויתור כלל לא הוזכר בכתב התביעה.

לחיזוק הטענה כי מצבם הכלכלי של המשיבים דחוק ולא יהא ממי להיפרע בסוף ההליך במידה והתביעה תדחה מפנה המבקשת לפניותיו החוזרות ונשנות של המגשר שמונה בתיק זה ואשר שכרו בסך 1,876 ₪ (חלקם של המשיבים), לא שולם במשך חודשים רבים, עקב טענתם, למצוקה כלכלית זמנית.

המשיבים מתנגדים לבקשה ומפנים לכלל לפיו אין להשית ערובה בהליך משפטי בערכאה ראשונה, סיכויי תביעתם טובים וכן הם מציינים כי הוצאות שהושתו לטובתם לא שולמו ע"י המבקשת. יודגש- המשיבים כלל אינם מתייחסים בתשובתם לנושא כתב הויתור, נפקותו ולאי גילוי קיומו בכתב התביעה.

תקנה 519 (א) לתסד"א קובעת כי בית המשפט רשאי לצוות על תובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע "אם נראה לו הדבר".

אין מחלוקת בין הצדדים כי ככלל יעשה בכלי זה שימוש לעיתים נדירות בערכאה ראשונה וזאת על מנת שלא לחסום את דלתות בית המשפט בפני תובע מחמת חיסרון כיס. כך גם דומה שמוסכם על הצדדים כי זכות הגישה לערכאות הינה רחבה ואין למנוע אותה בדרך של הטלת ערובה על מי שידו שאינו משגת ובכך למנוע את בירור התובענה.

אולם, לכל כלל יוצא מהכלל. אחת המטרות של הפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, כאשר נראה לבית המשפט שסיכויי התביעה קלושים. מאידך, אין להכביד ולהגביל הגישה לערכאות רק לשועי הארץ.

במקרה דנן לא רק שקיומו של כתב הויתור לא גולה עם הגשת כתב התביעה, אף לא הוגש כתב תשובה המתייחס לטענה כבדת משקל זו של המבקשת. ויודגש, כתב הויתור נחתם לאחר שלטענת המשיבים נגרמו להם נזקים ע"י המבקשת.

לא זו אף זו, המשיבים, בתשובתם לבקשה להפקדת ערובה כלל אינם מתייחסים לטענת המבקשת לעניין כתב הויתור ונפקותו. למעשה הם מתעלמים מקיומו. כך גם תשובת המשיבים אינה נתמכת בתצהיר לעניין הקושי הכלכלי הנקודתי ואינה מסבירה מה עשו עם הכספים שקיבלו מהמבקשת לאחר החתימה על כתב הויתור ומדוע לא עשו בחלקו שימוש לתשלום שכר המגשר.

כמו כן, דומה כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב שעה שפנו להליך של גישור שכרוך בתשלום שכ"ט המגשר לכאורה בידיעה שידם אינה משגת לשאת בעלותו.

במאמר מוסגר יצויין כי ביני לביני שילמה המבקשת הוצאות שהושתו עליה בהליך אחר שבין הצדדים.

העולה מן המקובץ הוא שעננה כבדה מרחפת על שאלת סיכויי התביעה, נוכח קיומו של כתב הויתור. אותה עננה מקבלת משנה תוקף שעה שהמשיבים בחרו להתעלם מקיומה עת הגישו את כתב התשובה. נוסף לכך חוסר תום הלב בכך שפנו למגשר שעה שידעו או אמורים היו לדעת שלא יוכלו לשלם את שכרו, שאינו מן הגבוהים.

אשר על כן נקבע בזאת שסיכויי התביעה קלושים ויש מקום להורות למשיבים להפקיד ערובה. עם זאת, על מנת שלא לחסום כליל את דרכם של המשיבים לגישה לבית המשפט מוחלט כי יפקידו בין במזומן ובין בערבות בנקאית אוטונומית שאינה מוגבלת במועד סך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת. לא תופקד הערובה תוך 60 יום (הפגרה במנין הימים), תדחה התביעה.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: